פיצוי בעקבות הטלת צו חיסיון על בקשת פטנט

הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים קבעה, כי הפיצוי בשל נזק הנגרם מהטלת צו החיסיון על בקשת פטנט (שקובלה אך לא השתכללה לידי פטנט), ניתן שלא מכוח עילה נזיקית או קניינית, אלא מכוח אחריות מוחלטת של המדינה לנזק כלכלי שגרם הצו. במקרה זה נקבע כי הנזק שנגרם אינו ניתן להערכה באמות מידה של פוטנציאל מסחרי, זאת בשל אופייה הביטחוני של ההמצאה, בשל העובדה שישימותה לא עמדה במבחן מעשי ובשל העובדה שהמבקש נמנע לבסוף מהשלמת הליך רישום ההמצאה כפטנט כך שהיא לא עמדה בפועל במבחן ההתנגדויות ובמבחן הפוטנציאל המסחרי. 

לכן הוחלט שלא לפצות את המבקש בפיצויי קיום (פיצוי על הרווח הפוטנציאלי שנמנע ממנו) אך הוחלט לפצותו בפיצויי הסתמכות, היינו להעמידו במקום בו היה עומד לולא החל בהליך רישום הההמצאה כפטנט (תוך התחשבות בהיקף ההשקעה בהמצאה).

סעיף 94 לחוק הפטנטים קובע כי שר הביטחון רשאי, לצרכי הגנת המדינה (ובהתייעצות עם שר המשפטים) להורות לרשם הפטנטים שיימנע מעשיית פעולה שהוא חייב או רשאי לעשותה לפי החוק וכן להגביל או לאסור פרסום או מסירת ידיעות בקשר לבקשה פלונית או למידע הכלול בה. סעיף 107 לחוק קובע כי אם ניתן צו לפי סעיף 94, ישלם אוצר המדינה פיצוי בשיעור שייקבע בהסכם בין הצדדים ובאין הסכם – על-ידי הועדה לענייני פיצויים ותמלוגים שהוקמה מכוח חוק הפטנטים ("הועדה").

בפרשה הנידונה, הממציא הגיש בקשת פטנט על המצאה בעלת אופי בטחוני. שר הביטחון החליט להטיל צו חיסיון על בקשת הפטנט ובפועל הוטל הצו למשך תקופה ארוכה. המבקש לא ניצל את האפשרות להגיש ערר על הטלת הצו ולבסוף אף זנח את הבקשה מבלי שהיא התגבשה לכדי פטנט. המבקש עתר לקבלת פיצויים לפי סעיף 107 לחוק.

הועדה בחנה את החוק, דנה בעילות שיכולות להוות את הבסיס לפסיקת הפיצויים, וקבעה כך:

זכות לפיצוי מכוח עוולה נזיקית – נקבע כי עצם הטלת הצו לא היה בו משום רשלנות או עוולה נזיקית אחרת ולכן אין העילה רלוונטית. 

זכות לפיצוי מכוח עילה קניינית  -  נקבע כי קיים הבדל בין נזק שנגרם לבעל פטנט אשר הינו במובהק בעל זכות קניינית לבין נזק שנגרם למי שהגיש בקשת פטנט אך הפטנט לבסוף לא הוענק שאז הזכות הקניינית טרם נתגבשה. 

זכות לפיצוי מכוח אחריות מוחלטת עקב הוצאת הצו – נקבע כי אכן קיימת אחריות מוחלטת אולם עצם הוצאת הצו אינה תנאי מספק לפסיקת פיצוי אלא יש להראות פגיעה כלכלית, היינו קיומו של פוטנציאל מסחרי של ההמצאה שלא מומש בעקבות הצו. במקרה דנן היה קושי להעריך את הפוטנציאל המסחרי של הבקשה, בין היתר עקב עצם הטלת הצו אך גם נוכח העובדה שהממציא לא ערך ניסויים מעשיים בהמצאה. כמו כן, נמצא כי פרק הזמן הארוך בו עמד הצו בתוקף, מנע מהמבקש לפנות למשקיעים ולזהות את הפוטנציאל של ההמצאה. ככלל, נמצא כי הנזק שנגרם למבקש אינו ניתן להערכה באמות מידה של פוטנציאל מסחרי, בשל אופיין של האמצאות, בשל העובדה שישימותן לא עמדה במבחן מעשי, ובשל העובדה שהמבקש נמנע לבסוף מרישום ההמצאה כפטנט כך שהיא תעמוד במבחן ההתנגדויות ומבחן הפוטנציאל המסחרי.
לאור כל זאת הוחלט לפצות את המבקש אולם לא בפיצויי קיום (פיצוי על הרווח הפוטנציאלי שנמנע ממנו) אלא רק  בפיצוי המבוסס על אינטרס ההסתמכות, היינו להעמידו במקום בו היה עומד לולא החל בהליך רישום האמצאות כפטנט (תוך התחשבות בשעות ההשקעה בהמצאה).

ההחלטה ניתנה ביום 21.12.2009

ראה מקור (אתר רשם הפטנטים): החלטה (21.12.09)