גניבת עין וחיקויים מסחריים

  סקירה כללית

איסור גניבת-עין מטרתו להגן על בעל מוניטין במותג מסוים. לעסק בעל שם-טוב ומוניטין (לעסק עצמו או למוצר ממוצריו) קיים אינטרס ברור שמתחרה לא ירכוב על גב הצלחתו על-ידי שינסה להטעות את ציבור הלקוחות לחשוב כאילו מוצרי המתחרה הם מוצריו שלו.

עוולת גניבת עין הינה אחת העוולות המרכזיות המוגדרות בחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 ("החוק"). עוולות מסחריות הינן מעשי נזיקין אשר ביסודם התנהגות מסחרית בלתי הגונה המצדיקה את פיצויו של המתחרה הנפגע.

איסור גניבת-עין מוגדר בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות כך: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שרות שהוא נותן ייחשבו בטעות כנכס או כשרות של עוסק אחר או כנכס או כשרות שיש להם קשר לעוסק אחר".

הטעיה שכזו יכולה להיגרם בדרכים שונות (כגון שימוש בשם דומה או לוגו דומה על גבי המוצר). ההטעיה עלולה להביא לירידה במכירות בעל המוצר המקורי מטעמים ישירים (משום שמוצרים אחרים נקנים תחת אלו שלו) והן על ידי ירידה במכירות מהטעם העקיף והוא דילול המוניטין המקושר לעסקו ו/או למוצריו (שכן הרוכש מוצר נחות באיכותו הסבור כי המדובר במוצר המקורי יחדל מלרכוש את המוצר המקורי).

מעבר לכך, הטעיה כאמור עלולה לשבש את יעילות השוק ולכן מדובר באינטרס ציבורי שהלקוח ידע להבחין בין מקורותיהם השונים של מוצרים דומים ומכאן גם ללמוד בקלות על איכויותיהם השונות.

על תובע בעילה של גניבת עין להוכיח שני אלמנטים מרכזיים כדי להצליח בתביעתו. ראשית עליו להוכיח קיומו של מוניטין למוצר המקורי שלו. שנית, עליו להוכיח כי קיים חשש סביר להטעיית הציבור הרוכש את אותו מוצר עקב פעולות הנתבע. קיימים בפסיקה מבחנים שונים הבוחנים את הסבירות לבלבול בקרב צבור הצרכנים ומקובל להפעיל את המבחן המשולש: מבחן המראה והצליל, קהל הלקוחות וסוג הסחורות ומבחן יתר הנסיבות. ככל שהמוצר המחקה את המוצר המקורי דומה יותר במראהו ובצליל הגייתו לזה המקורי, כמו גם פונה לקהל לקוחות דומה, כך תגדל הסבירות שהתובע יצליח בתביעתו מכוח עוולת גניבת העין.

החוק מעניק הגנה מפני תביעה למי שעושה שימוש אמת לצורך תיאור נכס או שירות. סעיף 1(ב) לחוק קובע כי: "שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין".

תובע אשר הוכיח קיומה של גניבת עין, זכאי לקבל את הסעדים הקבועים בחוק, וביניהם אף פיצויים עד 100,000 ¤ ללא צורך בהוכחת נזק.