סקירה כללית
הסכם זכיינות (Franchise Agreement) הינו הסכם מסחרי לפיו חברה מזכה נותנת זכות לאדם פרטי או לחברה אחרת ("הזכיין") לעשות שימוש במותג ובסימני המסחר אשר בבעלותה, במוניטין ובשיטות עסקיות מוכחות שצברה, לשם מכירת מוצרים ושירותים.
הזכות ניתנת בתמורה לתשלום (לרוב תשלומים עיתיים), ובדרך-כלל אף תמורת אחוז מסוים מן המחזור העסקי או מן הרווח. הזכיין אינו זכאי לבצע התקשרויות בשם החברה המזכה, ואינו זכאי להתקשר בחסות המותג באופן החורג מן ההיתר שניתן לו בהסכם. הבעלות הקניינית במותג ובסימני המסחר נותרת בידי החברה המזכה. כמו כן, חופש החוזים מאפשר לחברות המזכות להציג לזכיין דרישות שונות לצורך קבלת הזיכיון, ביניהן: לימוד השיטות העסקיות, השקעות בפרסום, לימוד מיומנויות וכדומה.
הזכיינות איננה מוסדרת בחוק הישראלי כענף בפני עצמו. יחד עם זאת, מוכר בישראל "הקוד האתי לזכיינות", מסמך וולונטרי בלבד בו רשתות מזכות מובילות מתחייבות לנהוג בהתאם לסטנדרטים הגבוהים המפורטים בו. כמו כן, בארץ פועל המרכז לקידום זכיינות, גוף ציבורי אשר מטרתו לסייע לזכיינים וחברות מזכות כאחד לשם קידום הזכיינות.
המידע באתר זה כללי בלבד, אינו מתיימר להיות מדויק, מעודכן או ממצה ואינו מהווה ייעוץ משפטי.
על מנת לקבל ייעוץ משפטי במקרה מסוים מומלץ לפנות עם מלוא פרטי המקרה לעורך דין.
לפנייה למשרד בוסתנאי, עורכי-דין לחץ כאן >
