בוררויות והליכי גישור

 סקירה כללית

בוררות

בוררות הינו הליך בו מפקידים הצדדים בידי צד שלישי שאיננו בית משפט, את הסמכות להכריע באופן מחייב במחלוקות שביניהם. ביסוד הבוררות עומדת תמיד הסכמה מראש של הצדדים לכך שהסכסוך ייפתר במסגרת הליך שכזה ולעיתים קובעים הם מראש גם את אופן מינוי הבורר, תפקידיו וסמכויותיו. למוסד הבוררות יתרונות בולטים כגון קבלת הכרעה מהירה ויעילה. יעילות ההליך נובעת, בין היתר, מכך שהבורר אינו כבול בדיני הראיות ובסדרי הדין של בית-המשפט.

לבוררות מורכבויות משלה ואין ספק כי לצד יתרונותיה קיימים לה חסרונות המרחיקים לעיתים את הצדדים ממימוש אלטרנטיבה זו. בעבר נמנעו רבים מלנסות לפתור את סכסוכיהם באמצעות הליכי בוררות, בשל העדר קיומה של ערכאת ערעור. אנשי מקצוע רבים אף התריעו בשורה של פרסומים על הסכנה הטמונה בהליך זה שאינו מאפשר לפנות לערכאת ערעור, כך שהחלטה שגויה של הבורר הייתה נכפית על הצד הנפגע כמעט ללא כל אפשרות לתקן את עיוות הדין. 

בחודש נובמבר 2008 נכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, שמתווה שני מסלולי ערעור על ההחלטה בהליך בוררות ובכך משנה את מעמדו של הליך זה. מלבד סלילת הדרכים לערעור, התיקון האמור גם מטיל על הבורר מספר חובות אשר נועדו לאפשר את קיומם של מנגנוני פיקוח על דרך ורציונאל קבלת החלטתו. 

על-פי התיקון לחוק, הצדדים עדיין יכולים לבחור במסלול ללא ערעור, כפי שהיה טרם התיקון. בחירת מסלול שכזה כרוכה בהסכמה הדדית של הצדדים לסכסוך. מסלול זה מתאים למקרים מסוימים, כגון סכסוכים בסכומי כסף קטנים, בהם בוחרים הצדדים מראש לוותר על הפנייה אל ערכאת הערעור בשל עלויות ההליכים.

התיקון מטיל על הבורר את החובה לנמק את פסק הבוררות, זאת גם במסלול ללא ערעור. חובת נימוק זו מאפשרת לעמוד לא רק על התוצאה של ההכרעה בסכסוך, אלא גם לעמוד על טיבם של תהליכי הבוררות, והיא חיונית ליצירת מנגנון פיקוח על הדרך והרציונאל של קבלת ההחלטה. הצדדים יכולים, בהסכמה הדדית, לפטור את הבורר מהחובה לנמק את פסיקתו.

בנוסף לחובת הנימוק, מתווה התיקון מסלול לערעור פרטי. מסלול הערעור הפרטי מאפשר לפנות לבורר מוסכם לפי בקשה של מי מהצדדים. בהעדר בקשה כאמור, יקבל פסק הבוררות בערכאה הראשונה תוקף של פסק הבוררות הסופי. על-מנת להינות מאפשרות הערעור הפרטי, על הצדדים להסכים מראש כי על פסק הבוררות ניתן יהא לערער בפני בורר. ההכרעה בערעור צריכה להינתן בתוך חודשיים ממועד סיום בירורו. פסק הבוררות בערכאת הערעור יהיה פסק הבוררות הסופי, שלא ניתן לביטול אלא במקרים חריגים, כפי שהיו ערב התיקון. 

בנוסף לערעור הפרטי מתווה התיקון מסלול נוסף שזכה לכינוי הערעור המשפטי. במסלול הערעור המשפטי ניתן לערער ברשות על פסק הבוררות בפני בית משפט. על-מנת שאפשרות הערעור המשפטי תהא זמינה, צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא שהצדדים צריכים לקבוע בהסכם כי על הבורר לבסס את הכרעתו על הדין המהותי. התנאי השני הוא שהצדדים צריכים לציין בהסכם כי על פסק הבוררות ניתן יהיה לערער במידה ונפלה בו טעות יסודית ביישום הדין, שיש בה כדי לגרום לעיוות דין. התנאי השלישי הוא שעל הצדדים לקבוע בהסכם כי הערעור יהא ברשות בית המשפט. תנאי זה נועד להבטיח כי לצדדים ברור, כבר במעמד חתימת הסכם הבוררות ביניהם, כי לבית המשפט השיקול הבלעדי אם להתערב בפסיקת הבורר אם לאו. 

לסיכום, ניתן לומר כי התיקון האחרון לחוק משנה את מעמדם של הליכי הבוררות ע"י הוספת מנגנוני שקיפות ופיקוח על מלאכתו של הבורר ובכך מצמצם את סיכויי המשגה בתהליך קבלת החלטתו,  ובעיקר – על-ידי מתן אפשרות לערער על פסק הבורר ובכך למנוע הותרת עיוותי דין על כנם.

גישור

חלופה נוספת ליישוב סכסוכים הינה מוסד הגישור אשר במהלכו מסייע מגשר לצדדים להגיע להסדר מרצון ליישוב הסכסוך ביניהם, מבלי שיש לו סמכות להכריע בו. מטרת הגישור הינו הבאת הצדדים להסכמה שתעוגן בחוזה, לגבי האופן בו ייפתרו המחלוקות.

הסדר הגישור יכול להיות מושג ולהפוך למחייב בהסכמת הצדדים בלבד, וכל אחד מהם רשאי בכל עת להפסיק את ההליך. אפשר כי הצדדים הם שיחליטו בהסכמה על זהות המגשר, ובהעדר הסכמה ימונה המגשר על ידי בית המשפט מתוך רשימה שמנוהלת אצל מנהל בתי המשפט.

יתרונותיו וחסרונותיו של הגישור גלומים בעיקר באותו אלמנט: היעדר המחויבות להליך. מחד, הצדדים חשים בטוחים יותר להכנס אליו מבלי לחשוש מכבילתם להסדר לא נוח, כפי שעלול לקרות בבוררות. מאידך, מאחר וההליך יכול להסתיים בלא כלום תוך שהסכסוך עובר לבית-המשפט, קיים חשש של הצדדים לגלות פרטים רלוונטיים במהלך הגישור, וכך, לעיתים, נמנע הזיהוי הנכון של אינטרס הצדדים ובשל כך גם זיהוי הפתרון המתאים והגישור נדון לכישלון.

עורכי הדין המלווים את הצדדים בהליך הגישור מסייעים בכמה שלבים: בזיהוי כדאיות ההליך בכל מקרה ומקרה, בזיהוי סיכויי ההליך (ובהתאם ההחלטה כמה חומר לחשוף בפני הצד השני), וכן בעידוד או הסתייגות מההסכם המתגבש, בהתאם לאינטרס הלקוח.