עצם החיקוי של מוצר אשר אינו מוגן, הינו לגיטימי כל עוד אינו מטעה את הצרכן

עניינו של הערעור בשלושה חטיפי מאכל: בחטיף "אפרופו" ובשני חטיפים המעוצבים בצורה דומה. השאלה המרכזית שבה היה על בית המשפט להכריע היתה, אם ייצור החטיפים הדומים מקים עילה משפטית לפצות את המערערת, יצרנית חטיף המאכל, המשווק בישראל תחת השם "אפרופו" בידי חברת אסם השקעות בע"מ (להלן: "אסם"). על שאלה זו השיב בית המשפט המחוזי בתל-אביב בשלילה, ומכאן הערעור.

המערערת, General Mills, Inc, היא היצרנית והמשווקת של חטיף תירס הנמכר בארצות רבות. המערערת מוכרת ל"אסם" את חומר הגלם של חטיף התירס כשהוא אפוי במקצת, ו"אסם" מצידה, מטגנת, אורזת ושולחת את המוצר לשוק תחת השם "אפרופו". "אסם" אחראית גם על פרסום החטיף. 

במהלך שנות התשעים החלו המשיבים העוסקים בייצור ובשיווק של מוצרי מזון, בייצור חטיפים הדומים בצורתם ל"אפרופו". החטיפים משווקים באריזה שונה מזו שבה משווק "אפרופו", אולם על העטיפות מופיעה תמונה גדולה של חטיפים בתפזורת הדומים בצורתם לחטיף "אפרופו".
על סמך זאת תבעה המערערת בעיקר על פי עילות של גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט, תוך התייחסות לפס"ד א.ש.י.ר.

ביחס לעוולת גניבת העין בחן בית-המשפט את היסודות הנדרשים והגיע למסקנות הבאות: 

1. יסוד המוניטין - המוניטין של המוצר בציבור נרכש על-ידי "אוסם" ולא המערערת ולכן העילה לא עומדת למערערת. 

2. יסוד ההטעיה - לא מתקיים חשש להטעיה, שכן השוני בשם ובעיצוב העטיפה ניכר ובולט. גם העובדה כי אריזות החטיפים של המשיבים נושאות על גביהן תמונה הדומה לחטיפי "אפרופו" אינה משנה ממסקנה זו, שכן המראה הכולל של אריזת החטיפים אינו עשוי להטעות. ציבור הצרכנים מורגל מזה שנים ארוכות להבחין בין מוצרים בעלי עיצוב דומה ותכונות דומות כאשר מדובר בעטיפות שונות. נדחתה גם הטענה שהחשש להטעיה מתקיים לאחר המכירה בעת שהחטיפים מוגשים בתפזורת. זאת מאחר ועוולת גניבת עין נועדה להגן מפני חשש להטעיה בשעת המכירה עצמה.

בעניין עוולת עשיית העושר מזכיר ביהמ"ש את פס"ד א.ש.י.ר אשר מחד קבע כי חיקוי או העתקה של מוצר כשלעצמם, בהעדר קניין רוחני במוצר ובלא שההעתקה תהווה עוולה או פגיעה ביחסי אמון או בסוד מסחרי, אינה מעניקה זכות להשבה ע"פ חוק עשיית עושר ולא במשפט. מאידך, קבע פסה"ד האמור כי קיימת האפשרות להעניק סעד בעת שהתווסף להעתקה או לחיקוי "יסוד נוסף", או "חומרה מיוחדת".

במקרה זה, החלת כללי פס"ד א.ש.י.ר הובילה למסקנה כי אין מקום ליתן למערערת סעד מכוח דיני עשיית עושר. בין השאר קבע ביהמ"ש כי המערערת לא נתנה הסבר מדוע לא נרשם מדגם על צורת החטיף. כמו כן, ביהמ"ש לא מצא חומרה מיוחדת בעניין זה שיכולה להצדיק מתן סעד מכוח דיני עשיית עושר, שכן במראה החיצוני של האריזות בהן מאוכסנים החטיפים קיים הבדל ממשי. לכך מתווסף ההבדל בהרכב החטיפים ובטעמם. ביהמ"ש הדגיש בעניין זה כי מתן הגנה מפני העתקה חלקית של המוצר כרוכה בפגיעה משמעותית בחופש התחרות, וכי דיני הקניין הרוחני לא נועדו להקים מונופול אינסופי בקניין הרוחני, ובמרבית המקרים מדובר בהגנות המוגבלות בזמן. במקרה זה, בו שיווקו של החטיף של המשיבים החל מספר שנים לא מבוטל לאחר תחילת שיווקו של החטיף "אפרופו", עוד פחותה הצדקה למתן סעד כאמור. עוד מוסיף ביהמ"ש, כי חיקוי לכשעצמו של מוצר, הבא לקדם תחרות ולהקל על הצרכן בבחירה בין מוצרים, אינו פסול, וזאת כל זמן שאכן אינו מטעה את הצרכן. 

הערעור נדחה והמערערת חויבה בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים בסכום של 50,000 ₪.

ראה מקור (אתר בתי המשפט): ע"א 945/06 Genreral Mills Inc נ' משובח תעשיות מזון בע"מ (1.10.09)