על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו

במסגרת תביעה של חברה בבית הדין האזורי לעבודה לאכיפת תניות אי תחרות ושמירת סודיות על עובד לשעבר, נדונו שוב הכללים לבחינת השאלה מהו "סוד מסחרי".  

את עיקר טענתה הפנתה התובעת, העוסקת בתחום ההוראה הפיננסית, לסוגיית "חומרי הלימוד" כאשר לשיטתה החומרים הנדרשים לבחינות רשות ניירות הערך הם ייחודיים ואינם ברמה מקבילה ללימודים אקדמיים ו/או ללימודי כלכלה כלליים. על כן, חומרי הלימוד והמיקוד שגיבשה, אשר מקורם בניסיון רב שנים בהכנת נבחנים לבחינות הרשות ואשר הושקע ממון רב בפיתוחם ובעדכונם השוטף, הם בבחינת סוד מסחרי. כמו כן טענה התובעת כי שיטות הסינון והמיקוד של החומר שהונחלו  למרצי החברה גם הן הינם בגדר סוד מסחרי.

בית-הדין הזכיר שני פסקי דין מנחים בסוגיית הסודות המסחריים באשר להגדרת "סוד מסחרי". הראשון, פרשת צ'ק פוינט ממנו ציטט כלדקמן:

"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמא על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".
  
עוד נאמר בפסק דין זה, כי הגדרה של מושג זה שונה מענף לענף וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. יש להתחשב בכך, כי כיום ניתן לגלות מידע רב באמצעים מודרניים כמו האינטרנט. יש ליתן את הדעת לכך, כי לעיתים טובת הציבור עדיפה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד מסחרי" של מעסיק (עמ' 318). עקרונות אלו, מזכיר ביה"ד, חזרו ונשנו בפסיקתו של בית הדין הארצי. בע"ע 015/99דיירקס מערכות רפואיות בע"מ נ' אבנר ספקטור, (פס"ד מיום 21.4.05) נקבע כי "סוד מסחרי" הינו בדרך כלל מידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק או בידי ההנהלה הבכירה. על המעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח טענתו על ידי תיאור מפורט של הסוד ואין די בטענה כללית בדבר קיומו.

במקרה זה, מאחר ונמצא, כי אף לשיטת התובעת החומר הבסיסי להכנה לבחינות הרשות, פתוח בפני כל, החומר אינו מהווה סוד מסחרי. 
באשר להליך סינון החומר ומיקודו, נקבע כי אף אם הייתה התובעת מוכיחה כי מרציה קיבלו דגשים ומיקוד לצורך העברת חומר הלימוד, הרי שאין בכך כדי להוות עילה מספקת להגבלת עיסוקו של הנתבע, וכי הליך של סינון ומיקוד אינו מהווה בנסיבות העניין, סוד מסחרי. בית-הדין קיבל את הדוגמא המובאת בסיכומי הנתבע ולפיה לא יעלה על הדעת כי מורה המכין תלמידים לבחינות בגרות אשר עבד בבית ספר מסוים ושם קיבל ידע ומיקוד של החומר הנדרש, לא יוכל לעבור לעבוד בבית ספר אחר.

התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות הנתבע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

ראה מקור (אתר בתי המשפט): ע"ב (בי"ד אזורי לעבודה ת"א) 10407/08 אורין שפלטר השכלה פיננסית בע"מ נ' ניר בולדור(12.10.09)